מהו האדם הסביר-עיונים בפסיקה 

מהו האדם הסביר-עיונים בפסיקה


מהו האדם הסביר-עיונים בפסיקה
לעניין מבחני הפסיקה בשאלת היווצרותה של "לשון רעה", ההלכה אשר תמציתה עולה במדויק בע"א 740/86 שם קבע כב' השופט מלץ את הדברים הבאים:
"ואולם המבחן הקובע לעניין לשון הרע איננו מה הייתה כוונת הנתבע אלא המבחן הוא אובייקטיבי, כיצד היו הדברים מתפרשים על ידי האדם הסביר..."
קביעתו זו של כבוד השופט מלץ הבאה לידי ביטוי בפסי דין רבים שעניינם הוא איסור לשון הרע מביאה לכדי שאלה ,מיהו האדם הסביר? ומהו מבחן אובייקטיבי?
לעניין המבחן האובייקטיבי- אתייחס במאמר אחר.
כבוד השופט אהרון ברק קבע כי:: "האדם הסביר אינו רק האדם היעיל. זהו גם האדם הצודק, ההוגן והמוסרי. זהו האדם הדואג לעצמו, לזולתו ולציבור, ואף כל אלה אינם משקפים את מלוא מורכבותו. עם זאת, האדם הסביר אינו האדם המושלם. זהו האדם המשקף את מורכבות חיינו, על מעלותיהם וחסרונותיהם".
הלכה היא כי לשון הרע תיקבע על פי מבחן האדם הסביר כפי שנפסק בפרשת הארץ בע"א 723/74. אולם, מבחן זה אינו קל כלל ועיקר. על פי מבחן האדם הסביר, על בית המשפט לבחון האם אמירה מסוימת תיחשב כלשון הרע, אם לאו בהקשר שבה נאמרה ו/או פורסמה. החשיבות העיקרית במבחן זה הינה כי אל לו לבית המשפט לבחון כיצד חש אותו אדם אליו הופנתה הלשון הרע. יחוש הנפגע נעלב ככל שייעלב- אין נפקא מינה לעניין מבחן האדם הסביר.
בפרשת שוקן נקבע: "סעיף זה עוסק במישור האחריות. ההגדרה הקבועה בחוק הינה הגדרה רחבה, הנסמכת, ברובה, על אסופת הגדרות מן המשפט המקובל... באופן כללי, יש לברר האם הביטוי הינו משפיל, פוגע או מבזה, וזאת בהתאם לסטנדרט אובייקטיבי של האדם הסביר .... ההגדרה מורכבת מארבע חלופות. החלופה הראשונה מהווה סעיף סל, אשר "מתארת את מהותה של לשון הרע כפרסום העלול לפגוע בשמו הטוב של אדם בעיני אחרים ולפגום בהערכתו בעיני הבריות".....שלוש החלופות הנותרות מתייחסות למקרים קונקרטיים יותר. ודוק: די בכך שהפרסום עלול היה לגרום לאחת מהתוצאות המפורטות בסעיף 1 לחוק בכדי לבסס אחריות בגין עוולת לשון הרע...
בספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע, נבו הוצאה לאור בע"מ, תשנ"ז - 1997, כתוב בעמ' 110:
"כאמור, לפרסום הפוגע יינתן המובן שייוחס לו על ידי "האדם הסביר". עקרון זה מעורר את השאלה, האם "האדם הסביר" הוא האדם הממוצע מתוך כלל הציבור, או שמא יש מקרים שבהם "האדם הסביר" ישקף ציבור מצומצם יותר. הכלל שנפסק לעניין פרשנות הפרסום הוא, שהפרסום יפורש על פי המשמעות המקובלת בציבור כולו ועל פי הבנתו של "האדם ברחוב" או "האדם הרגיל", ש"איננו המשכיל ביותר או האיש הירוד ביותר מבחינת התפתחותו".
סכום:האדם הסביר הוא האדם מן הישוב.המושג הזה הפך לישות משפטית בכמה חוקים חשובים ובפסיקה בכללותה.האדם הסביר הוא האדם הממוצע. אדם בעל יכולת אינטלקטואלית סבירה המסוגל לצפות התנהגויות ובעיקר את התוצאות הקשות של דבריו או מעשיו. יש ביטויים שכל אדם מהיישוב יגדיר אותם כפוגעים.כך גם לגבי תנועות גוף, ציורים, תמונות וכד'.
ד"ר אבי זלבה